פסק-דין בתיק ת"א 15450-08

מבוא

1.      לפניי תביעת התובע 1 (להלן:" התובע") יליד 8.12.2002 בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שארעה ביום 11.1.06 (להלן:" התאונה").

2.      התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1976.

אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא בשאלת שיעור הנזק בלבד.

3.      בהיותו כבן 3 שנים, נסע התובע עם משפחתו ברכב מסוג טנדר "איסוזו" במסגרת טיול משפחתי בצפון הארץ. אביו של התובע נהג ברכב. התובע ישב במושב האחורי בכיסא ילדים לצד אחיו. בהגיעם לצומת כוח בקרית שמונה מכונית שהגיחה ממולם התנגשה בחוזקה עם חזיתה בדלת שמאל של הרכב. כתוצאה מהתאונה התהפך הרכב והושבת לחלוטין.

4.      כתוצאה מהתאונה נפגעו, בין היתר, אימו של התובע אשר נפצעה ונחבלה קשות, ואביו של התובע שאיבד את הכרתו. כל בני המשפחה, לרבות התובע, הועברו באמבולנסים לבית החולים זיו בצפת.

התובע נבדק בחדר מיון בבית החולים ולאחר בדיקה וטיפול שוחרר לביתו.

5.      לבקשת התובע, מונה מומחה רפואי בתחום א.א.ג, ד"ר מיכאל בייזר, אשר קבע בחוות דעתו מיום 13.8.10 כי נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי ס' 72(1) (א) (11) ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן:" התקנות"), בגין פגיעה בשמיעה באוזן שמאל. המומחה הגיע למסקנה זו בהסתמך על בדיקת שמיעה שבוצעה לתובע ביום 19.2.08 ושהצביעה על " ... ירידת  שמיעה מעורבת- הולכתית ותחושתית עצבית כאחד, בדרגה חמורה עם סף שמיעה לדיבור של 60-55 דציבל." (עמ' 2 לחוות הדעת). בדיקת BERA שבוצעה חזקה קיום נזק זה באוזן שמאל. המומחה הפנה את התובע לבדיקה נוספת במהלכה נמצא כי אינו יכול לחזור על מילים שהוקראו לו באוזן שמאל. המומחה הגיע למסקנה כי המדובר בבעיה תחושתית עצבית באוזן שמאל וכי הירידה המסוימת בשמיעה באוזן ימין אינה קשורה לתאונה.

לדעת המומחה, התלונה על ירידה בשמיעה התעכבה שנתיים ימים, שכן עסקינן בילד בן שלוש השומע באופן חד צדדי וקשה, לדעתו, לצפות לאיתורה מהילד או הסובבים אותו.

כפי שיוברר בהמשך, התלונה נרשמה לראשונה עוד 7 חודשים לאחר התאונה ולא כשנתיים לאחריה כפי שסבר המומחה.

6.      הנתבעת חלקה על קביעת המומחה בדבר הקשר שבין התאונה לנכות, (ששיעורה אינו שנוי במחלוקת), ועל כן הצדדים הגישו ראיותיהם ושמיעתן התקיימה ביחד עם חקירת המומחה.

7.      כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

דיון

האם הוכח קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לאוזן שמאל לבין התאונה?

מבוא

8.      אקדים ואומר, כי במהלך חקירתו הנגדית של המומחה סברתי כי קיים קושי לאמץ את קביעתו בדבר הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין נכותו של התובע כפי שנקבעה. משכך, אף נעתרתי לבקשת הנתבעת, בתום חקירתו, להמציא לבית המשפט ספרות רפואית התומכת בטענתו בדבר סיכון נמוך ללקות בשמיעה בגין מחלות ויראליות. בתום חקירתו של המומחה, אף הבעתי בפני ב"כ בעלי הדין את ספקותיי במחלוקת זו.

9.      ברם, במהלך סיכומי ב"כ התובע הוברר כי ב"כ בעלי הדין הגישו תיעוד רפואי, במסגרת תיקי מוצגיהם, שלדבריהם, לא נתנו דעתם לו במהלך חקירתו הנגדית של המומחה. אין לי אלא להצר על כך ובמיוחד הנני מצר על כי לא נתתי דעתי מיוזמתי לתיעוד זה, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה.

בתום סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין הבהרתי כי מיד בסמוך לאחר הדיון בכוונתי לשוב ולבחון את כל הראיות וחקירתו הנגדית של המומחה ולשקול האם אכן יש מקום להמתין להמצאת הספרות הרפואית בטרם יינתן פסק הדין.

לאחר שבחנתי את כל הראיות וטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי אין בספרות כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי, כפי שתפורט בהמשך, וכי לו הייתי נותן דעתי, במהלך חקירת המומחה לתיעוד הנוסף - לא הייתי מורה למומחה להמציאה.